החלטה בתיק ת"א 2778-12-08

1.         עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב רשלנות מקצועית.

2.         לפניי בקשת הנתבעות לצירוף חוות דעת נוספת מטעמן.

3.         ואלה, בקליפת האגוז, העובדות הנחוצות לענייננו:

3.1        בהחלטה מיום 8/11/09, ולאחר שהתובע הגיש חוות דעת מטעמו, ניתנה לנתבעות ארכה בת 60 יום להגשת חוות דעת נגדית מטעמן. הנתבעות הגישו חוות דעת מטעמן, לאחר ארכה, ביום 16/2/10.

3.2        בישיבה מיום 6/6/10 הוריתי על הגשת תחשיבי נזק לאחר השלמת חוות הדעת מטעם שני הצדדים.

            התובע הגיש תחשיב נזק מטעמו ביום 26/7/10 אליו צורפה חוות דעת משלימה. ביום 16/12/10 ולאחר ארכות והתראות (ראה למשל החלטות מיום 21/9/10, 3/10/10, 4/11/10) הגישו הנתבעות תחשיב נזק מטעמן.

            מאוחר יותר, ביום 2/1/11 הגישו הנתבעות חוות דעת משלימה מטעמן של פרופ' רבאו וביום 17/3/11 הגישו חוות דעת אקטוארית מטעמן.

3.3        ביום 1/5/11 ולאחר שנוכח מחדלי הנתבעות נדחתה ישיבת קדם המשפט פעמיים (ראה החלטות מיום 3/10/10 ומיום 17/2/11) ניתנה הצעת בית המשפט.

            ביום 30/5/11 הודיע התובע על הסכמתו.

ביום 26/8/11 ולאחר ארכות (ראה החלטות מיום 6/7/11 ומיום 2/8/11) הגישו הנתבעות הודעה בזו הלשון:

"בזיקה להודעה האחרונה של הנתבעות הן מתכבדות להודיע כי התקבל אישור עקרוני של המבטחת להסדר שהוצע ע"י בית המשפט הנכבד. עם זאת, האישור האמור כפוף לקבלת הסכמת מספר גורמים נוספים שאישורם טרם נתקבל.

בנסיבות, ובטרם מתן עמדה סופית, מבוקש כי תינתן שהות נוספת בת 21 יום להשלמת קבלת מלוא האישורים הנדרשים או לחילופין, מתן הודעה אחרת".

                        בהתאמה, ניתנה לנתבעות ארכה נוספת עד ליום 25/9/11.

3.4        חלף הגשת עמדתן הוגשה ביום 25/9/11 בקשה זו שלפניי לצרוף חוות דעת נוספת, של פרופ' קטן.

3.5        בישיבות מיום 17/11/11 ומיום 22/11/11 התברר כי הנתבעות, או מי מהן, לא אישרו את הפשרה, כי חוות הדעת הנוספת שמבוקש להגישה בשלב זה היא מיום 6/1/11 והיתה בידי הנתבעות עוד בטרם ניתנה הצעת בית המשפט, כפי שהודע גם לב"כ התובע.

4.         במקרה שלפנינו חוות הדעת מהווה חלק מובהק מ'חזית המחלוקת בין הצדדים', כפי שזו עולה מכתבי בי-הדין ואין טענה כי המדובר בסוגיה שעלתה לראשונה במסגרת חוות הדעת מטעם התובע (והשווה: הש. אורי גורן ועופר דרורי, עדויות מומחים לאחר תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 3) התשס"ה-2005); היבטים דיוניים ומהותיים, המשפט , ספר עדי אזר ז"ל, כרך יב', עמוד 167 והשווה: בר"ע (חיפה) 681/06, אחים רויכמן שומרון תשתיות 1993 בע"מ נ' מפעל בטון המשולש בע"מ (2006); בש"א (נצרת) 2259/08, מושקוביץ נ' מזרחי (2008)).

מה גם, שכאמור, ניתנה לנתבעות האפשרות להגיש חוות דעת משלימה מטעמו לאחר שהתובע הגיש חוות דעת משלימה מטעמו. הנתבעות ניצלו הזדמנות זו על דרך הגשת חוות דעת משלימה של פרופ' רבאו ובד בבד הזמינו חוות דעת מטעם פרופ' קטן, אלא שמטעמן הן בחרו שלא להגישה לבית המשפט.

            אם וככל שהנתבעות סברו שחוות הדעת היא חיונית למערך הגנתן, היה עליהן להגישה בצוותא חדא עם חוות דעתו של פרופ' רבאו מטעמן ולכל היאוחר יחד עם הגשת חוות דעתו המשלימה של פרופ' רבאו ובטרם נדרש בית המשפט לבחון את מלוא החומר שלפניו לשם מתן הצעה.

            אין די בעובדה, שלא הוכחשה, שעצם קיומה של חוות הדעת הנוספת היתה ידועה לב"כ התובע עוד בטרם מתן הצעת בית המשפט.